אייפן - אתר המעריצים
פורום ChatIt
ישן 09-04-2019, 19:59   #1
jakuper
 
תאריך הצטרפות: Apr 2014
משתמש מספר: 68192
הודעות: 74
הוזכרתי ב: 0 תגובות
תוייגתי ב: 0 נושאים

אי בודד


ביום רביעי בבוקר פתאום התבטלה לי הפגישה של אחד עשרה ארבעים. היות והפתאום הזה היה מפתיע בערך כמו השלג בירושלים אחרי ששבוע שלם הזהירו עליו, ידעתי מה אעשה בזמן הפנוי שנוצר בלוח הזמנים שלי שהתעייף מפעילויות. החלטתי לקיים את ההבטחה שנתתי לאשתי לפני חודשיים להיכנס לסוכנות הנסיעות שהייתה בקומה השלישית בבניין המשרדים שלי.

מאחורי דלת הזכוכית שחצצה בין עולם הפנטזיות לשאר אפרוריות הבניין, מצאתי שולחן אחד עם הרימות ניירת ושלושה טלפונים עליהן. חוץ מזה, מצאתי כאן גם בחורה בגיל הזהב (בסביבות שלושים וחמש - ארבעים) שדיברה בנייד שלה. קרוב לוודאי זה לא היה בנושאי העבודה, לפחות התקשיתי לתאר שקילו וחצי תפוח אדמה ושלוש מאות גרם פרמזן היו יכולים להיות קשורים לעולם התיור. אבל מה אני כבר יודע...

אחרי שהתיישבתי בכיסא הלא נוח (או שבמשרד הזה קיוו לטיפול זריז או שלא חשבו יותר מדי על נוחות המבקרים) וניסיתי להפנט את הבחורה במשך לפחות דקה. אחרי שהתחלתי להשתעל כדי למשוך את תשומת ליבה ואחרי שבסופו של דבר אמרתי "סליחה...", וזאת שלוש פעמים, היא כמעט מיד סגרה את הטלפון שלה ופנתה אלי, לא מצליחה להסתיר את מרות רוחה מזה שקטעתי אותה במקום הכי מעניינת בשיחת החולין שלה.

"רצית משהו?"

התלבטתי ביני לבין הקול הפנימי שלי האם כדאי לי להישאר כאן, במקום הזה שאני לא בדיוק רצוי, אבל היות ולא ידעתי מתי שוב יהיה לי חור בלוח הזמנים בגודל של לפחות חצי שעה, שכנעתי את עצמי לוותר ולהמשיך. "כן. אני רוצה לברר בקשר לטיול."
"הממם..."
מה היא רצתה להגיד בזה? האם הייתה מופתעת שמישהו רוצה לברר בקשר לטיול, או שהיה לה מוזר שדווקא אני הייתי המתעניין? בכול מקרה, היא לא פירטה וגם לא המשיכה, רק הביטה בי בציפייה שאמשיך.
"תראי, אני ואשתי רוצים לצאת לטיול לשבועיים. עדיף לא רחוק. אולי משהו שהוא חדש בשוק. אני לא יודע... לא יקר מדי, אך מעניין ושונה. האם אפשר משהו כזה?"
שוב "הממם..."

הבנתי שהפעם הצליל הזה אומר משהו שונה, למשל 'איפה זה, איפה שמתי אותו?', כי הבחורה התחילה לנבור בניירות שעל השולחן. אחרי כמה רגעים היא הוציאה נייר כחלחל ונפנפה בו לפניי.
"הממם!"
הפעם זה בטח סימל אות הניצחון.
"הממם..."
האם היא מתכוונת 'ובכן'? או שהכול הרבה יותר פשוט ויש לה נזלת והיא מנסה לפתוח את האף. טוב, הנה היא פותחת שפתיים, כנראה שהיא תגיד עוד משהו.
"ובכן. הנה זה. בדיוק מה שחיפשת. שבועיים באי בודד על יד חופי תורכיה."

* * *

הגעתי לאי הבודד.

רק אז התגלה לי דבר עצוב מאוד – החודש האי הבודד נהיה ללהיט ובאי הזה הייתי אחד מבין עשרות אלפי תיירים. לא נורא. כלומר, אולי
זה לא היה נורא, לו רק במקור האי הבודד הזה תוכנן לקבלת תיירים בכלל. מערות שרוח חצבה במשך אלפי שני בהר ליד הים, היו תפוסות כולן עוד בטרם רגליי דרכו על האי. ילדים בכול מיני גילאים בין מינוס חצי שנה עד עשרים וחמש, חלקם לבושים וחלקם ללא בגד כלשהו היו מתרוצצים בחוץ ועושים כל כך הרבה רעש, שמחשבה לנוח בצל הצמחייה שהייתה ליד אחת המערות השלכתי הרחק ממני ונכנסתי לים.

מרוב האנשים, חום המים היה כמו של נוזל שאני בדרך כלל מוציא מעצמי בבית שימוש. מעניין, שצבע המים גם הזכיר לי את ביקורי לשירותים, אבל לא אצלי בבית, אלא בשירותים ציבוריים בחוף הים – לפחות הלכלוך מתחת לרגליים היה דומה מאוד. או כך הרגשתי, כאשר כדי להגיע למים הייתי חייב לעבור על שאריות של ניילונים, כוסות שלא כולם מהם היו ריקות, פחיות של משקעות תוססים וגם של בירה, שאת האחרונות היה אפשר להריח מרחוק. פה ושם גם היו שכובים, ישובים ועומדים אנשים.

החול שבצבץ בין כול אלו היה בצבע אפור, כאילו עליו התיישב פיח של הר געש פעיל, למרות שזה היה סך הכול פיח של מנגלים של מי שהגיעו לאי הבודד לפניי.
לאי הבודד שלי.

חשבתי לשחות בחזרה ליבשה, אבל כל הזמן נתקלתי באנשים ששחו מסביבי. שחו, כמובן מילה טובה מדי, רובם פשוט היו צפים על המים כמו אתם יודעים מה. בגלל שבאי הבודד הזה היו לא מעט תיירים שיכורים, פגשתי במים לא רק אנשים שצפו כמו אתם יודעים מה. המה הזה גם צף ביניהם, כנראה שכך משפיעה שיכרות אחרי ארוחה דשנה על חלק מאנשים. למרות שלפי הכמות שצפה, נראה יותר שההשפעה שהזכרתי הייתה על כולם.

החלטתי לצאת מהמים וללכת לצד השני של האי, לצד עליו הורידו אותי עם ספינת טיולים. אבל התקשיתי כי מכיוון ההוא כל הזמן זרמו אנשים חדשים. שם פגשתי את רוברט מאנגליה, שסיפר שגם הוא קנה כרטיס לאי בודד, קנה ביותר מאלף חמש מאות פאונד, כמעט כפול ממה ששילמתי אני. הוא גם סיפר לי שבדרך פגש כמה חברים שלו שסיפרו שגם להם מכרו שייט לאותו אי בודד. שאלתי אותו איפה החברים, והוא סיפר שהם התחרטו ברגע האחרון ונשארו בספינה כדי לחזור ליבשה.

אנשים, אף פעם אל תיסעו לאי בודד. זה לא כל כך כיף. זה גם לא רומנטי – להיות אחד מיני עשרות אלפים שמשוטטים על אי בודד פצפון, בלי אפשרות למצוא מקום שינה הגיוני, עם מים ואוכל שאפשר לקנות רק מסירות דייגים שמגיעות למרחק של כמה מאות מטרים מהחוף כדי שאנשים לא יעלו בהתגנבות על הסירות האלו ולא יברחו מהאי.

מי שחשב על לשווק את האי הבודד הזה פשוט גאון. ככה נולדות הצלחות מסחריות. בטח בשלב הבא ישווקו מדינות "כביכול", מדינות בלי קרקע, בלי מהות. כל עוד יהיו אנשים שיאמינו לעסקנים מפולפלים, יוכלו למכור מדינה שכזו ולהצליח מסחרית בגדול. וסך הכול מה הכי חשוב בימינו אם לא הצלחה!

את מחיר ההצלחה ולמה ההצלחה שלכם גורמת אצל אחרים, אף אחד לא זוכר אף פעם. כמובן האלו ששילמו על הצלחותיכם, לא נחשבים בכלל, כי מי מוכן להקשיב לבן אדם שאין הצלחה כלשהיא מאחוריו.

כאשר אחזור, אתבע את סוכנות הנסיעות. אפרסם בעיתונים עד כמה הם רמאים, אזהיר את אחרים. לפחות כך חשבתי בהתחלה. אבל אם חלוף הזמן הבנתי שלמה שאבזבז את כוחותיי ועצביי. הרי אי אפשר לשכנע אנשים אחרים שמנסים לרמות אותם. עובדה, גם אותי הזהירו שאולי זו תרמית. אבל האמנתי שזה אי בודד אמתי כי המחיר היה מתאים למה שחשבתי שאמור להיות. לו היו מוכרים בזול, הייתי מתחיל להיות חשדן. אבל מי ינסה לרמות במחיר יקר? נכון? לפחות כך חשבתי עד שהגעתי לאי.

מעכשיו אצטרך לחשוד בכולם. די, נמאס לי להיות אופטימיסט מושבע, אופטימיסט משוגע.

מעכשיו אהיה פסימיסט, זהיר. עדיף להפסיד עסקה טובה מאשר ליפול שוב בפח, לא? ומה כבר אני יכול להפסיד? עד שלא אשתמש בדבר, אני לא יכול להבין עד הסוף מה אני מפסיד. אז בשביל מה להסתכן? מעכשיו אני עובר רק באור ירוק ורק בצמתים. מעכשיו אני לא מטייל בלילה בשכונות חשוכות. מעכשיו אני לא הולך לבחירות כדי לא ליפול בפח שוב. ואני דחוף חייב להתגרש מאשתי, כי בטוח שממנה תבוא הכזבה. תמיד זה קורה. לפחות כך סיפרו כל אלו שזה קרה להם. אני גם צריך להפסיק לנשום, כי באוויר יש כל כך הרבה זיהום שהוא יכול להרוג. ועדיף שאסגור את עיניי כדי לא לראות את העולם המכוער הסובב אותי ומנסה לרמות אותי.

למרות שעם לא לנשום, אולי קצת הגזמתי. לא נורא, קצת אוויר מזוהם עוד לא הרג אף אחד. לפחות לא שמעתי על אף אחד שהתלונן על זה.
ואולי את אשתי אשאיר. כי למה שיקרה משהוא רע אחרי עשרים שנה שהכול היה טוב?
ואולי על האי אשכח כחלון בלהות, הרי גם בעבודה אני מרגיש כמו באי בודד – לאף אחד לא באמת איכפת ממני. וסוכנת הנסיעות לא אשמה, הרי זה אני שביקשתי משהו שונה.

לא, העולם לא כל כך רע, במיוחד אם לא חושבים על זה.


נערך לאחרונה על ידי jakuper, 09-04-2019 בשעה 20:01
jakuper ?????   הגב עם ציטוט
תגובה חדשה


גולשים בנושא: 1 (0 רשומים ו - 1 אורחים)
 
הגדרות נושא
אפשרויות הצגת נושא

הרשאות
אתה לא יכול לפרסם נושאים חדשים
אתה לא יכול לפרסם תגובות
אתה לא יכול לצרף קבצים להודעותיך
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך

BB code פועל
קוד [IMG] פועל
קוד HTML כבוי

קפיצה לפורום


כל הזמנים הם GMT +2. השעה כרגע היא 05:31.

Powered by vBulletin® Version 3.8.9
Copyright ©2000 - 2014, Jelsoft Enterprises Ltd